האמת מאחורי פעימת האדמה #8

Jenny Keshet
Nov 28, 2025
2 min read

אני מוכנה לספר את האמת עכשיו.

האמת העמוקה של מורכבות הנפש שלי אחרי התמונות היפות של פעימת האדמה, כי לא הכל פוטוגני.

הפקת הפעימה הזו הייתה לי מאוד משמעותית ועברתי שם ממש חניכה בנושא ריפוי מתוך קשר. התחלנו את הדרך לפעימה 8 במפגש צוות, גיבושון, היה כיף, מחבר ומחבק. שם נפרדנו מחברת צוות ומיייסדת הפעימה ליה שביקשה להמשיך בדרך חדשה. זה היה עצוב אך מתבקש ומבורך.

מאותו היום הדינמקיה החלה להשתנות ולהשריש. ממש כמו הזרעים שזרענו בטקס קטן שערכנו שם. הקשרים החלו להעמיק, להתקרב, לגדול ולצמוח.

הרשת התת קרקעית החלה להרקם עוד ועוד ונוצרו שותפויות חדשות, יצירות, תפקידים התחלפו או התעמקו.

ממש פלא הבריאה והאהבה.

כל היופי הזה העלה אצלי הרבה אתגרים אישיים, בין אם זה בברכה שהקלטנו עם איש הסאונד שלנו, אתגר של ביטוי עצמי ויציאה לעולם עם הקול שלי, וואו כמה שזה חשוף. גם לראשונה ממש הכרתי את השותף שלי לפעימה מזה שנה, ממש עמוק וממש פגשתי בילד הפנימי שלו וזה ארוע מיוחד וגם מפחיד, כשקשר מעמיק.

תהליך דומה קרה עם חברתי היקרה, נוצרה שותפות, יצרנו עוד פרויקט נשי יחד, פגשתי שם הרבה כאב מול קשר עם נשים וגם ריפוי ועונג שנפתח בפני. הקשר העמיק את עצמו ונוצרה אינטימיות רגשית עמוקה, שכאמור מאוד מפחידה.

ההפקה עצמה הייתה לי אינטנסיבית הפעם, מקצב גבוה שבדיעבד לא הייתי מספיק קשובה לעצמי ופעלתי מתוך האינרציה של החיים, ממש זרמתי על הגלים של החיים בלי להיות בנוכחות מלאה וקשובה.

ביום הפעימה, פינו אותנו מהמקום הקבוע שלנו. זה שכבר באמת לא רציתי כבר להמשיך בו. לייקום יש דרך מתוקה להגשים לנו חלומות אם אנחנו לא מספיק בנוכחות בלתת מקום לצרכים שלנו. הסיפור הזה של לחפש מקום חדש לארוע שקורה עוד שעתיים, הביא לחץ אטומי ללב שלי שאילץ אותי להתמסר לתנועה הזו ולקוות לטוב, לדעת שיהיה טוב, זה תהליך שחרור בפני עצמו שבסוף באמת היה טוב. ממש נס קרה לנו באותו היום. אפילו כמה נסים. פלאי הבריאה. שמירה הדוקה קיבלנו שם לשם קיום הפעימה הזו.

למרות שהכל הסתדר, הגוף שליי ספג הרבה מתח והתקשיתי לשחרר עד כמעט רגע לפני שהארוע נגמר. החרדה הזו ממש נכנסה עמוק לגוף ולקח זמן להשתחרר. חצי כאן חצי מנותקת. חצי מנחה חצי פשוט נושמת.

מנסה למצוא את מקומי, את ג'ויה החזקה בעלת העוצמה לשבור הרים ובעיקר פוגשת בג'ניה הקטנה שממש נבהלה ורצתה להתחבא מהעולם.

יום אחרי הפעימה, פותחת את עיני, אבל הגוף, כבד, ממש לא מצליחה להרים את עצמי מהמיטה. כאן החל תהליך צלילה עמוקה אל הנפש שלי, לפגוש את כל החלקים שהתפזרו ולחבר אותם חזרה. צלילה עמוקה למצולות האוקיינוס.

שבוע שלם הייתי שם.

בשקט בשקט,

קצת שיתפתי פה ושם אבל בעיקר הייתי עם זה עם עצמי.

השיתופים הקטנים היו מאוד משמעותיים כי הייתי עם זה לא לבד לגמרי.

אתמול הגעתי אל חוף המבטחים.

מסתכלת בדיעבד על המסע הזה ואומרת וואו. זה היה חזק הפעם.

פעימת האדמה וואו, מה שאת עושה לי.

ממש חניכה לחיים הטובים, בתדר הפניקס.

חוזרת לחיים,

בלי הצהרות גדולות,

עוד מגששת.

מי זו שחזרה?