שבעתי להיות רעבה.

שבעתי להיות רעבה.

הפחד הכי גדול שלי זה לפספס את ההזדמנות לחיות ביד רחבה, לטעום מכל מה שהחיים מציעים..רק בגלל שנמנעתי, פחדתי, התחבאתי...

זה פחד שמלווה אותי שנים, הוא זה שדחוף אותי קדימה.

הוא זה שמזכיר לי שאני כאן בשהות ממש זמנית וקצרה, שתגמר כהרף עין, במצמוץ של שניה אם נסתכל במדד של אינסוף.

הדחף לחיות יותר גדול מהרצון לוותר, להמנע, להתחבא.

לא משנה כמה התחבאתי, הוא תמיד מצא אותי.

40 שנה אנחנו משחקים במחבואים, לרוב אני מנצחת..

אבל לאחרונה, קורה משהו שונה..

אני מתמסרת אליו ביותר קלות,

כבר לא צריך דרמה, טרגדיות, מוות, בשביל לעורר אותי להקשיב לשידור של הלב.

בלילה מאוד אפל מצאתי את האלוהות,

או שהוא מצא אותי, 35 שנה מאוחר מדי, או שלא,

כך או כך,

נפגשנו.

זה היה לילה שהאמת זרמה בעורקיי,

אמת שכתובה בספרי הקודש.

מאז התגרשתי, החלפתי קריירה, חיפשתי את עצמי ועודני.

פתחתי את הלב כמה פעמים,

אהבתי מאוד, עמוק, או מעט,

נשבר לי הלב הרבה,

אך תמיד, בסוף חזרתי אליי.

שנה שאני לא בזוגיות. זה זמן קצר לעומת כל החיים וזמן ארוך לגעגוע של קרבה עמוקה ואמיתית.

לא העזתי להודות עד כה,

שבא לי אהבה זוגית,

כי החוויה שלי מקשרים היא די כואבת...

הייתי די עסוקה בלחזור לעצמי, לשכתב סטנדרטים, להניח יסודות חדשים של גבולות,

דגלים אדומים שאני לא מוכנה לפספס יותר, פשרות שאני לא מוכנה להתפשר יותר.

הייתי עסוקה בלהתבגר.

בכל זאת, 40 סיבובים של כדור הארץ סביב השמש.

זה חייב להיות מסלול חדש,

בוגר.

כי די כבר עם הפירורים.

א מונוגמיה, כמה שהיא מפתה, ככה היא פירור עבורי.

לעבוד בעמותה זו משמעות אדירה אבל השכר, הוא פירור עבורי.

ושבעתי להיות רעבה.

רעבה לאהבה שכל האנרגיה מופנית אליי ולא מחולקת בין נשים זרות.

רעבה לנוכחות מלאה, בוגרת, רגשית ויציבה.

רעבה להרגיש נשית, משוחררת, תלויה, מתמסרת, קשורה.

רעבה לשפע כלכלי, לנחת ורווחה,

לחברות אמיתית, נאמנה,

לביטוי עצמי טוטאלי ורדיקלי,

לעונג, הרפיה, שמחה וחיות.

זה הרבה לבקש 0 ל 100,

אבל זה בסדר, כי זה מעט במדד של הבריאה,

זה הבייס ליין ותמיד אפשר להגזים עוד.

אני מוכנה לפתוח את הלב שלי שוב.

רק בתנאי ש...אני אוכלת את העוגה שלמה,

אני מוכנה להנות מהשפע האינסופי שהיקום רוצה להרעיף עלייי, אני רק צריכה להתאמן על להאמין בכך,

שזה אפשרי עבורי.

אני מוכנה לשחרר את כל דפוסי הרעב מהילדות

ולהזכר במהות הנשמתית שלי,

שזוכרת שהערך שלה אינו נמדד בשום מדד,

שאין נכון ולא נכון,

אין טעויות, יש שיעורים,

אין צורך בסליחה כי איני קורבן,

שיש שפע אינסופי, למעשה אני הוא השפע הזה.

שמותר לי לבקש.

שמותר לי להרגיש.

שהרגש שלי הוא שלי ואני לא אחראית על רגשות של אחרים, רק על שלי.

שהאשמה כנגד שיתוף רגשי היא סימן לקום וללכת.

שקורבנות ומניפולציה זה סימן שלי לקום וללכת.

שאני לא המושיעה ולא העוגן של אף אד מלבד עצמי.

שזמן איכות עם עצמי זה לא מותרות אלא משאב חיוני למערכת העצבית שלי והרווחה הכללית.

שלקבל זה שריר שאני רוצה להתאמן עליו ולהתענג עליו.

שעונג זה המצפן שלי אם להשאר או ללכת ושבקשר לא חייבים לסבול, למען אהבה, בכלל.

שאני ראויה לאהבה ואיני צריכה להוכיח את עצמי בכלום בשביל זה.

שמותר לי להיות פגיעה וזו העוצמה שלי.

שהצלחתו של הקשר לא תלוי רק בי ואני לא צריכה לנסות להציל את מה שמת כבר מזמן.

ושאהבה,

זה לא מה שמחפשים בחוץ,

לא מה שמצפים לקבל מהבן זוג,

אלא זה מה שמעניקים לעצמנו.

#זוגיותחדשה

#אהבהבפתח